שיני הבינה הן הטוחנות השלישיות הממוקמות בחלק האחורי של הפה, אחרי הטוחנת הראשונה והשנייה. הטוחנת הראשונה בוקעת סביב גיל 6, הטוחנת השנייה בוקעת סביב גיל 12, ואילו שיני הבינה (הטוחנת השלישית) בוקעות בסוף שנות העשרה או שנות העשרים המוקדמות (בד"כ בין הגילאים 17-25). עיתוי בקיעת שיניי הבינה משתנה מאדם לאדם.
בעבר הייתה חשיבותן של שיני הבינה גדולה בלעיסה וטחינה של מזון קשה וגס. עם זאת, עקב שינויים אבולוציוניים ותזונה משופרת, שיני בינה נחשבות כיום לשריד התפתחותי ואינן חיוניות ללעיסה נכונה. כחלק מהתהליך האבולוציוני, השכיחות באוכלוסייה של חסר מולד של שיני הבינה (אחת או יותר) היא גבוהה, כ 20%.
הכינוי לשיניים אלה ניתן להן בזכות העובדה שזמן הבקיעה האופייני שלהן הוא בסוף הנערות לקראת שנת העשרים לחיים ותרבויות שונות בעולם רואות בשנים אלה תקופה שהאדם צובר חכמה בגרות וניסיון.
חלק משיני הבינה בוקעות באופן תקין ומשתלבות במערכת הלעיסה לצידן של שאר השיניים. אך במקרים רבים, יותר מאשר תוספת בינה ודעת, בקיעת שיני הבינה גורמת לבעיות המהוות מטרד, ולעיתים קרובות נדרשת עקירתן.
בעיות הקשורות לשיני בינה:
- קושי בצחצוח- מיקומן האחורי של שיני הבינה מקשה על הגישה אליהן ולכן שמירה על היגיינה אורלית תקינה מהווה אתגר לא קטן. הצטברות חיידקים תביא לעששת ודלקת חניכיים סביב שיני הבינה.
- שיניים כלואות- לעיתים עקב חוסר מקום בחלל הפה שיני הבינה אינן יכולות לבקוע והן נשארות בלסת ולא בוקעות. שן מפותחת לחלוטין שאינה בוקעת לחלל הפה נקראת שן כלואה.
- בקיעה חלקית- כאשר השן מתחילה לבצבץ ולבקוע אל חלל הפה אך הבקיעה אינה מושלמת, השן נשארת מכוסה בחלקה ע"י חניכיים. באזור זה עלול להיווצר כיס חניכיים, הצטברות מזון והתפתחות דלקת חניכיים.
- פגיעה בשיניים סמוכות- אם מסלול בקיעת שן הבינה אינו נכון עלולה השן לנסות לבקוע לכיוון השן הסמוכה (הטוחנת השנייה) ולגרום לפגיעה בשורש השן הבריאה.
אבחנה של דלקת סביב שיני הבינה, שיניים כלואות או פוטנציאל של נזק עתידי תבוצע ע"י רופא השיניים בבדיקה קלינית וצילום רנטגן מתאים.
מה הם הסימנים הקליניים לדלקת הקשורה לשיני הבינה?
- אדמומית ונפיחות החניכיים סביב שן הבינה
- כאב ורגישות בחניכיים סביב השן
- נפיחות של הפנים
- הפרשה מוגלתית מהחניכיים
- קושי בפתיחת הפה
- נפיחות ורגישות בבלוטות לימפה אזוריות
- חום
- ריח רע מהפה
כאשר מתפתחת דלקת סביב שיני הבינה יש צורך לטפל בה ע"י ניקוי טוב של האזור (וניקוי עמוק יותר ע"י רופא השיניים), שטיפה ע"י חומרים אנטיספטיים (בהנחיית רופא השיניים), ומתן אנטיביוטיקה במידת הצורך.
במקרים רבים ימליץ רופא השיניים לעקור את שיני הבינה כדי למנוע בעיות, או עם הישנות הופעת דלקת חניכיים סביב שן הבינה (פריקורוניטיס).
במסגרת טיפול של יישור שיניים נבדק לעיתים הצורך בעקירת שיני הבינה גם אם הן בריאות ואינן גורמות לדלקת. אם עקירת שיני הבינה תאפשר טיפול קצר ויעיל יותר, ותביא לתוצאה טובה יותר ימליץ האורתודונט על עקירת שיני הבינה.
עקירת שן בינה היא הליך דנטלי נפוץ. בהתאם למיקום השיניים ולמורכבות העקירה, ניתן לבצע אותה על ידי רופא שיניים או כירורג פה ולסת.
לאחר עקירת שן בינה, חשוב לעקוב אחר הוראות הטיפול כפי שימליץ רופא השיניים. זה עשוי לכלול נטילת תרופות נגד כאבים, שמירה על היגיינת פה טובה, אכילת מזון רך והימנעות מפעילות גופנית מאומצת למשך תקופה.
ד"ר שרית בן שמן מתמחה ביישור שיניים למבוגרים, יישור שיניים לילדים ונוער. צרו עימנו קשר עוד היום.
