ניב כלוא הוא מצב בו השן הקבועה לא בוקעת לחלל הפה בזמן הצפוי והיא נשארת מכוסה ברקמת עצם ו/או חניכיים.
הניב היא השן המחודדת, השלישית ממרכז הפה, לאחר החותכות ולפני המלתעות. לניב תפקיד חשוב הן בלעיסה תקינה והן באסתטיקה של החיוך, וכאשר נפגעת בקיעתם עלולות להיגרם בעיות שונות הקשורות לתפקוד ובריאות מערכת הלעיסה.
שכיחות תופעת ניבים כלואים באוכלוסייה הכללית נעה בין אחוז אחד עד 3 אחוזים, ומשתנה באוכלוסיות שונות וגילאים שונים. לאחר שיני הבינה, זוהי השן הכלואה בשכיחות הגבוהה ביותר.
מה הסיבות לניבים כלואים?
- צפיפות שיניים- כאשר אין מספיק מקום באזור הבקיעה משתנה מסלול בקיעת השן עד כדי איבוד מסלול הבעיה הנכון.
- שן חותכת קטנה (peg shape lateral incisor)- לשורש השן החותכת תפקיד חשוב בהנחיית בקיעת הניב העליון. במקרה של שורש קצר מהרגיל נפגעת הנחיית הבקיעה.
- חסר חותכת- לעיתים חסרה החותכת השנייה העליונה (מסיבת גנטית בד"כ) ולכן תפגע ההנחיה לבקיעת הניב.
- ניב חלבי שלא נשר- פגם במנגנון ספיגת שורש השן החלבית יביא למצב בו השן החלבית תמשיך לתפוס את מקום השן הקבועה, כך שהשן הקבועה לא תוכל לבקוע.
- גורמים גנטיים
הסימנים של שן כלואה הם בראש ובראשונה העדר השן מחלל הפה וכך ירידה בתפקוד מערכת הלעיסה. בנוסף יכולה להופיע אי נוחות באזור החניכיים עד כדי כאב. תזוזה השן הכלואה בלסת עלולה גם לגרות לספיגת שורשי השיניים הסמוכות, בעיקר החותכות הנמצאות בקדמת הפה. אבחון סופי של שן כלואה יהיה באמצעות צילום רנטגן דנטלי.
אפשרויות הטיפול בניב כלוא:
- מעקב- לעיתים נראה כבר בגיל צעיר (8-9) שינוי במסלול בקיעת השן, אך בשלב זה האורתודונט יעקוב אחר השינויים ללא התערבות אקטיבית. במקרה של סטיה גדולה ממסלול בקיעה תקין ימליץ האורתודונט על עקירת הניבים החלביים (שלא אמורים לנשור בגיל זה) כדי לאפשר תיקון ספונטני בעמדת הניבים.
- טיפול אורתודונטי- אם הסיבה לחוסר הבקיעה נובע ממצב של צפיפות יש צורך בעזרת יישור שיניים לפנות מקום לניב, להרחיב את קשת השיניים ולאפשר בקיעה טבעית.
- שילוב של יישור שיניים ומשיכת הניב הכלוא- במקרים בהם מסלול בקיעת הניב השתנה, גם לאחר פתיחת המקום השן לא תבקע. במקרים אלה יש צורך לחשוף את השן הכלואה בלסת, להדביק עליה מחבר (כפתור או סמך אורתודונטי) ולמשוך את השן לעמדתה הנכונה בלסת.
- עקירה- לניב תפקיד מאוד חשוב בבריאות ותפקוד מערכת הלעיסה. לכן עקירת הניב תהיה רק כמוצא אחרון כאשר אין אפשרות להביא אותה למקומה בקשת השיניים. בנוסף, לשן החלבית התופסת את מקום השן הקבועה יש שורש קצר וחלש יותר מזה של הניב הקבועה. בד"כ השן החלבית לא תחזיק מעמד שנים רבות במהלך שנות הבגרות ובשלב מסוים תנשור. בהעדר הניב הקבועה נזדקק בהמשך לשיקום השן החסרה באמצעות שתל או גשר.
טיפול בניבים כלואים באמצעות קשתיות של Invisalign מדגים שיתוף פעולה מיוחד בין אמצעים מתכתיים כגון גשר מתכתי או כפתורים לבין הקשתיות השקופות. למשל במקרה של צפיפות נרווח באמצעות הקשתיות מרחב מספק לניב לבקוע ואז, באמצעות כפתור מוצמד לשן, נמשוך בכוחות קלים את הניב למקומו. אמצעים אחרים יכולים לכלול שתלים זמניים (TADs) שמשמשים עוגן מקובע באופן זמני לעצם וכך נוכל למשוך אל השתל את השן הכלואה. בשלב מאוחר יותר, כאשר הכותרת של הניב בקעה באופן מספק, נמשיך שוב עם קשתיות שקופות ליישר את השיניים עד לקבלת תוצאה מספקת.
מתי הגיל הנכון לטפל בניב כלוא?
הגיל המתאים לטפל בניב כלוא הוא בגיל בו אמורה לבקוע השן, בין גיל 11-13 שנים, ובשילוב עם טיפול אורתודונטי מלא. טיפול יישור השיניים הכולל משיכת ניב כלוא הוא ארוך מהממוצע אך לשמחתנו בעל אחוזי הצלחה גבוהים.
אבחון מוקדם של השן הכלואה יאפשר כבר בגיל צעיר יותר לנקוט באמצעים שונים שיכולים לכוון את השן לבקיעה תקינה טבעית, ולכן מעקב אצל אורתודונט מומלץ כבר מגיל 8.
ניתן לטפל בניבים כלואים גם בגילאים המבוגרים יותר, כל עוד השן במצב תקין. עם זאת, ככל שחולפות השנים קיים סיכון למצב הנקרא אנקילוזה, בו מאבדת השן את יכולת הבקיעה שלה. במקרה זה לא יהיה מנוס מעקירת השן.
ד"ר שרית בן שמן מתמחה ביישור שיניים למבוגרים, יישור שיניים לילדים ונוער. צרו עימנו קשר עוד היום.
